רבים מאיתנו מכירים את התרחיש הבא: אנו מעלים תמונה לרשת החברתית המועדפת עלינו ובאמצעות מגוון רחב של תיוגים אנו מתארים אותה לפי תחושותינו. כמו באפליקציות חברתיות, גם אנו גדלים אל תוך תיוגים שונים. יש לנו חבר שהוא 'המצחיק' וחברה שהיא 'החכמה'. המציאות נתפסת באופן סובייקטיבי ולכן הפרשנות עלולה להיות מוטעית לעתים. מודעות ומבט מעמיק אל מעבר לתיוג כזה או אחר עשוי לסייע לנו להבין טוב יותר את הסביבה ואת המהות האמיתית מאחורי כל אחד ואחת

אגוצנטריות הוא שלב התפתחותי מוכר וחיוני המאפשר לנו לגבש זהות נפרדת וייחודית. אך השחרור מאותה הסתכלות אגוצנטרית חשוב לנו באותה המידה כמו התפתחותה. מדוע חשוב לעיתים לשים את עצמנו בצד? כיצד נוכל לשפר את חוויית המציאות היומיומית שלנו? והאם באמת ניתן להשתחרר מהאגוצנטיריות רק בגיל 60

מחמאות ושבחים אהובים על כל אחד מאיתנו. אך מסתבר שכשהם באים מוקדם מדי ובעוצמה חזקה מדי, הם עשויים לייצר ציפייה בלתי ניתנת להשגה, שסופה אכזבה. מיהם "ילדי הזהב"? מדוע לעיתים ההורים שלנו מציבים בפנינו ציפיות שבהן אנו לא יכולים לעמוד? והאם ניתן לייצר ציפיות בריאות ומקדמות?

אילו נקודות מבט יחודיות אנו מקדישים למושגים המוכרים "גן עדן" ו"גיהנום"? פילוסופיות תרבותיות שונות נוהגות להתייחס אל מושגים אלו כמצבים מנטאליים המאפיינים את חייו של האדם: גן עדן מתאר מצב תודעתי מסוים המקושר לחוויה חיובית וטובה, וגיהינום הוא המצב התודעתי ההפוך. מה הם בדיוק אותם מצבים מנטאליים? וכיצד ניתן לקחת אחריות על חיינו ולחיות בתחושה הטובה אותה מכנים "גן עדן"?

כיצד לזהות את ההתניות השונות שמנהלות אותנו ומעצבות את מעשינו ועתידנו? וכיצד להתחבר למאוויים ולרצונות הייחודיים לנו? אורח: ד"ר קורנל לוסטיג, מומחה למוח, תודעה ותפיסה

איך מתחילים שינוי תפיסתי? אסי זיגדון ונטאלי בן דוד בשיחה על הפרדיגמות שמנהלות אותנו