קול קורא תום לב-ארי 

כיצד שימוש לא נכון בסטרס פוגע בנו מבלי שנשים לב? בני האדם נוטים לחוות מצבי דחק (סטרס) שאין להם סיבה מספיק טובה כדי להצדיק את ההשלכות הפיזיולוגיות הנלוות, וביניהן עליה בלחץ הדם, זינוק ברמות הסוכר והיחלשות המערכת החיסונית. מדוע אנו חשים מתח גם בסיטואציות שגרתיות לכאורה, כמו עמידה בפקק תנועה? וכיצד יכולה הסמנטיקה לעזור לנו לנווט ולשלוט בתחושותנו?

"תגיד לי למה אתה אומר 'כן' ואגיד לך מי אתה", כך כתב הסופר בנג'מין פ. הרדי, וטוען כי הפעולות שאנו עושים, הן אלו שמעצבות את ההגדרה העצמית שלנו. על פי תיאוריה זו, אנו אלו המזינים את "מי שאנחנו" בעיני עצמנו, ויכולים לשלוט בהגדרה הזו. האיזון בין "כן" לבין "לא" בחיינו, מאפשר לנו פתיחות לחוויות חדשות ואנשים שונים, ומילת הקסם היא "בחירה". מדוע השפעתה של הבחירה משמעותית כל כך? ואיך מתחבר העניין למחול הסופי?

רובנו נמצאים בחיפוש מתמיד אחר משהו. גם ברגע זה, בעודכם קוראים את המילים הללו, חלק בכם כנראה מחפש תשובות לשאלות קטנות וגדולות המעסיקות אותנו. האם אנו מחפשים את התשובה בלבד, או שאנו מפיקים תועלת מעצם שאילת השאלות? ומדוע דווקא המסע אל התשובה, אטרקטיבי ומסקרן לעיתים לפחות כמו התשובה עצמה?

כיצד הפחתת החשיבות העצמית שלנו מסייעת לתחושת האושר? אנחנו מדמיינים את חיינו כסיפור צבעוני והירואי, ומניחים שהאושר הגדול מצוי בכל יום. אך למעשה, אם נשנה פרספקטיבה ונתבונן על החיים מהמרחק הנכון, נוכל למעשה לראות את התמונה השלמה, השופעת צבעים וגוונים. מדוע אנו כמהים לחיים מושלמים? ואיך נוכל להשתחרר מהמרדף המתמיד אחרי הריגוש הבא

אילו נקודות מבט יחודיות אנו מקדישים למושגים המוכרים "גן עדן" ו"גיהנום"? פילוסופיות תרבותיות שונות נוהגות להתייחס אל מושגים אלו כמצבים מנטאליים המאפיינים את חייו של האדם: גן עדן מתאר מצב תודעתי מסוים המקושר לחוויה חיובית וטובה, וגיהינום הוא המצב התודעתי ההפוך. מה הם בדיוק אותם מצבים מנטאליים? וכיצד ניתן לקחת אחריות על חיינו ולחיות בתחושה הטובה אותה מכנים "גן עדן"?

מה מייצר עניין ומקרב בין אנשים? הפילוסוף אלן דה בוטון מאמין כי מעצם היותנו בני אנוש, אנחנו מורכבים דיינו בכדי להיות מרתקים עבור כל אחד: כמו הקומבינציות המספריות על לוחיות הרישוי של הרכב, המתרבות ככל שהספרות עולות, גם אנחנו מהווים תצרף של תכונות אופי, רגשות, חוויות עבר וידע. כיצד נוכל לגלות משהו חדש בכל אדם? ומה הופך כל אדם למעניין?

"אם אתה רוצה שימצאו אותך, עליך להפוך את עצמך לניתן למציאה", אמר הסופר אוסטין קליאון. ואכן, אמנים רבים לאורך ההיסטוריה פירסמו את יצירותיהם תקופה ארוכה לפני הפריצה הגדולה. תקופת התירגול וההתמדה הזו, יכולה ללמד אותנו רבות על ההרגלים ודפוסי החשיבה האנושיים. מהו ההבדל בין אינטנסיביות להתמדה? מדוע אנו נוטים להתבלבל בין שני המושגים? ולמה הדברים הקטנים והיומיומיים הם אלו שבסוף מטים את הכף

בכל מערכת יחסים זוגית קיימים מצבים בהם בני הזוג שלנו יכולים להרעיף עלינו אהבה, ואנו כלל לא נרגיש בכך. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שישנן מספר שפות לאהבה, ואנשים שונים – מדברים בשפות שונות. כיצד נוכל ללמוד את השפות האחרות? והאם בעזרתן נשפוך אור על איכות התקשורת הזוגית שלנו?

כיצד חלון זמן לעצמנו מאפשר לנו להתחבר לקול הפנימי? מגיל צעיר אנו לומדים את אומנות המשחק הקבוצתי: כיצד להתנהל בחברה, להקשיב לרצונותיהם של אחרים ולהתאים את עצמנו אליהם. כאשר מופר האיזון העדין בין המניעים הפנימיים והחיצוניים, הקול האישי שלנו מושתק על ידי לא אחר מאשר – אנחנו. איך נוכל לשקם את מערכת היחסים עם הרצונות שלנו? ובאיזו דרך נצליח לשמור על הרמוניה עם הסביבה ועם עצמנו?

רבים מאיתנו חווים כאבי צואר. אך לעיתים, העורף הנוקשה הוא רק קצה הקרחון של שרשרת תופעות המתחילה בכף הרגל. גוף האדם הינו ישות תנועתית שלמה, וכל פעולה באזור אחד משפיעה על אזורים אחרים. כיצד נוכל לחזק את היציבה הפיזית והמנטאלית מהבסיס? ואיך נצליח לשמור על איזון בין רכות לגמישות גם בחיים?

שפע הוא אחד המאפיינים המרכזיים של העת הנוכחית, והוא עוטף אותנו בתחושה מתעתעת של חופש בחירה: מצד אחד, עם גודל ההיצע גדלה גם יכולת הבחירה, ומצד שני, היכולת לסרב לשפע הולכת ומיטשטשת. מתי מדובר בבחירה אמיתית, ומתי אנו נשבים בנוחות ומוצאים עצמנו בכלוב של זהב? והאם הימנעות מבוקרת היא המפתח להוקרת תודה על מה שיש?