מערכות יחסים בין בני אדם הן מורכבות. לעתים אנו נכנסים ללולאות תקשורת המייצרות דפוסים חוזרים. על פי 'שיטת החלקים', החלקים השונים באישיות שלנו מייצגים דמויות שונות כשכל דמות מנהלת אותנו אחרת מקודמתה. כאשר אנו מפתחים מודעות טובה יותר כלפי הדמויות המרכיבות אותנו, נוכל להגיע ולהכיר את העצמי האמיתי שלנו מהר ובאופן מעמיק יותר

רגש הקנאה שוכן בתוך כל אחד מאיתנו, ומתאפיין בקונוטציה בלתי מחמיאה: הקנאה מכווצת אותנו, מפחיתה את תחושת המסוגלות שלנו, ופוגמת ביכולת שלנו לפרגן לאחר. אך מסתבר כי קנאה יכולה דווקא לשמר מערכות יחסים, ואף להוות מקפצה התפתחותית עבורנו. איך קשורה הקנאה לאהבה? וכיצד עושים את המעבר מקנאה להשראה

כיצד הפנטזיות והחלומות עוזרים לנו להתחבר אל עצמנו ואל המניעים שלנו? אחד הפלאים בפנטזיה הוא, שהיא מתעלה מעל המציאות החומרית היומיומית שלנו: מעל מחסומי גיל או מגבלות פיזיות, ומעל מצבנו הבריאותי. כל מה שקיים נשאר על הקרקע, ואילו המוח מקיים את סיפור הפנטזיה בעולמות מקבילים. באיזו דרך יכולה הפנטזיה לעזור לנו לממש את עצמנו? ואיך היא מאפשרת לנו מקום לשיח, התבוננות ושאילת שאלות

עד לשנות השבעים התייחסו מחקרים רבים לקשר שבין האם לילדיה, אך מחקרים עדכניים מהעת האחרונה בוחנים יותר ויותר את מהות הקשר האבהי: איזו השפעה יחודית יש לאבא על ילדיו? מדוע רוב האבות מתקשרים עם ילדיהם באמצעות משחק והנאה? ואיך קשור ההיבט המשחקי לכל הורה שמהווה מפרנס ראשי במשפחה

בין אם אנו נמצאים בזוגיות או מחפשים אחת – האהבה תמיד מעסיקה אותנו. בספר "החתיכה החסרה פוגשת את העיגול הגדול" מאת שלדון סילברסטיין, מחכה אותה חתיכה "שמישהו יבוא וייקח אותה איתו לאנשהו", והעלילה יכולה ללמד רבות על גישות בחיפוש זוגיות או טיפוח יחסים קיימים. איפה נמצא האיזון בין ציפיה רומנטית ובין תלותיות? ומה ניתן ללמוד מהספר על סוגי פרטנרים שונים?

ציפיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו: אם משתמשים בהן היטב הן מאפשרות לנו לתכנן קדימה ולבצע בחירות ראויות, ומאידך, אם משתמשים בהן לא נכון הן עלולות להוביל לאכזבות ומשם לתסכול וכעס. מסתבר כי לשרשרת התגובות הזו – ציפייה, אכזבה, תסכול וכעס – יש תפקיד מפתח במערכות היחסים בחיינו, וגורמת לנו לשאול את עצמנו: האם בחרתי באדם הנכון?