בעקבות הזמן האבוד עילי ראונר והלית ישורון 

"החיים האמיתיים, החיים שלבסוף התגלו והתבהרו ולפיכך הם החיים היחידים שנחיו במלואם, הינם הספרות. – על כתיבת החיים והספרות המקופלת בתוכם

“..הם לבדם, הריח והטעם, נשארים עוד זמן רב, כמו נשמות, זוכרים, מחכים, מקווים, על תילי כל היתר, נושאים בלא רתע, על נטף אוורירי כמעט, את המבנה האדיר של הזיכרון." עוגיית המדלן מיילדת את הכתיבה

"מעולם לא הסכימה לקנות דבר שלא נשא עמו רווח רוחני, בעיקר זה שכמותו מעניקים לנו חפצי החן, ובזאת לימדה אותנו לחפש הנאה מעבר לתענוגות הרווחה והראוותנות." הזיקה שבין פרוסט הרגיש לחמלה והנדיבות של סבתו