מתוך: בעקבות הזמן האבוד עילי ראונר והלית ישורון
“..הם לבדם, הריח והטעם, נשארים עוד זמן רב, כמו נשמות, זוכרים, מחכים, מקווים, על תילי כל היתר, נושאים בלא רתע, על נטף אוורירי כמעט, את המבנה האדיר של הזיכרון." עוגיית המדלן מיילדת את הכתיבה
"גופך המקביל מתהדק בין זרועותיי כמו דג הדבק בנפשי" (פבלו נרודה)
שעה של מוזיקה מעולה להתעורר איתה, בעריכת ובהגשת אמיר פרי
גליה גלעדי מזמינה אתכם להתעורר יחד עם מוזיקה מעולה בעריכתה ובהגשתה
דף הבית » בעקבות הזמן האבוד » פרק 2 – גני העדן האמיתיים הם גני העדן שאיבדנו