תיאור התוכנית
הלית ישורון היא מתרגמת ועורכת ישראלית. ישורון נולדה בתל אביב והיא בתו של המשורר אבות ישורון. למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24", וזהו ספר שיריה היחיד. ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו ערכה עד 2004. ב-1991 החלה לתרגם את יצירתו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת לאחת החשובות בספרות המאה ה-20. עד כה ראו אור ארבעה מתוך שבעת הכרכים של יצירה זו. ישורון תרגמה לעברית את "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון ואת הטרילוגיה של סמואל בקט ("מולוי", "מאלון מת", "אֵלוֹשֵם"). ב-2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה. ישורון ערכה מספר ספרי שירה עברית, בהם האנתולוגיה "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך. בשנים 1995-2001 ערכה מהדורה מקיפה של כל כתבי אביה, שראתה אור בארבעה כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד – סימן קריאה. בשנת 2009 הופיע בעריכתה יחד עם לילך לחמן מבחר משיריו של אבות ישורון, שכותרתו "מלבדאתה". בשנת 2016 ראה אור ספרה:' איך עשית את זה?' ראיונות "חדרים" (הוצאת הספריה החדשה).
תוכניות:
עוד בהגשתי
"החיים האמיתיים, החיים שלבסוף התגלו והתבהרו ולפיכך הם החיים היחידים שנחיו במלואם, הינם הספרות. – על כתיבת החיים והספרות המקופלת בתוכם
“..הם לבדם, הריח והטעם, נשארים עוד זמן רב, כמו נשמות, זוכרים, מחכים, מקווים, על תילי כל היתר, נושאים בלא רתע, על נטף אוורירי כמעט, את המבנה האדיר של הזיכרון." עוגיית המדלן מיילדת את הכתיבה
"מעולם לא הסכימה לקנות דבר שלא נשא עמו רווח רוחני, בעיקר זה שכמותו מעניקים לנו חפצי החן, ובזאת לימדה אותנו לחפש הנאה מעבר לתענוגות הרווחה והראוותנות." הזיקה שבין פרוסט הרגיש לחמלה והנדיבות של סבתו