כדאי להקשיב גם:
מה שלומכם? נכון שזה לא פשוט לענות? אנחנו פשוט לא רוצים להיכנס לזה, כי זה פה, בפרצוץ שלנו וזה מאד מורכב. מתי התחילה תרבות ה״פיל גוד״ שאימצנו כולנו? מתי התחלנו לחייך באובססיביות כשאנחנו מצטלמים? אלון נוימן חוקר את העניין לעומק, יחד עם דרור קרן, שרון קנטור ואסי עזריה
לאורך ההיסטוריה, סמל הסטטוס הגבוה ביותר היה פנאי: האפשרות שלא לעבוד. היום, לעומת זאת, נראה כי עיסוקים הם האינדיקציה למעמד גבוה, ומרבית האנשים מתהדרים בכך שהם "עסוקים". איך הפכנו מאנשים בעלי יכולת עבודה מוגבלת, לכאלה שמנסים לצלוח כמות עבודה אינסופית שממשיכה איתנו הביתה? ואולי אנחנו בעצם נהנים מהיותנו עסוקים ומנסים לשמר את הסטטוס