אלון נוימן

תחילת שנה היא כמובן גם תמרור גדול בציר הזמן, עוד שנה חלפה, המהירות בלתי נתפסת, ולכן שווה לעצור ולבדוק מה אני עושה איתו, עם הזמן. איזה בחירות אני עושה,איזה אנשים הם חלק מחיי, איזה כבר פחות?
מוזמנים להצטרף לפרק של״המניע״ בנושא: ״התחלה חדשה״

אנחנו זקוקים לביטחון, לאמונה שיש סדר בדברים. אבל עכשיו יש כאוס. אפשר לשאול האם כאוס הוא לא המצב התמידי  והסדר הוא רק למראית עין ויכול להפוך לכאוס בשנייה? ומה אז? המניע מנסה לעשות סדר

בריחה זה הפוך מבחירה, כמובן שזאת בחירה לברוח, השאלה היא ממה אני בורח? מה עושים כשאין לאן? כמה זמן אפשר לברוח מבשורה? בואו תברחו אלינו לפרק נוסף של המניע

והפעם נושא שאין אחד או אחת מכם שזה לא נוגע להם, כולנו עברנו את זה בעצמנו, לפעמים יותר מפעם אחת, כילדים ושוב כהורים, משני הצדדים זאת חוויה שיכולה להיות אינטנסיבית, זאת אחת התקופות היותר מאתגרות בחיים, היא מעוררת הרבה רגשות, נכתבו עליה ספרים שירים סרטים, היא נחווית אחרת ע״י נשים וגברים, גבירותי ורבותי קבלו את ……. גיל ההתבגרות

יש מושג מעניין במסגרת לימודי ימימה, שנקרא המתנה. להמתין. אבל בניגוד למה שעולה מיד לראש, זה לא עניין פאסיבי, זה מקום שמבקש להבין את הברכה בלראות מה טומן הרגע הזה. אז מה זה בעצם המתנה? ולמה זה רלבנטי לימים האלה?

האם יש הבדל בין גברים לנשים כשזה מגיע לחום או לסיבולת חום? כמה עונות תכלס יש בישראל? ובעיקר, מה יהיה? כנראה שיהיה חם, מאד. על כל אלה ועוד, בתוכנית האחרונה לעונה זו של ״המניע״

מה מקים אתכם בבוקר? מה גורם לכם להמשיך ללכת?  אפשר כמובן להעביר את החיים, בבילויים, בהנאות הגוף, אבל לרוב, לאורך זמן מה שעוזר לנו זאת תכלית מסוימת. ואולי החיפוש אחרי משמעות מיותר? זה בדיוק מה שנבדוק בפרק הזה של ״המניע״

מה אתן מעדיפות לשמוע קודם – חדשות טובות או רעות? האיחול הלאומי בשמונת החודשים האחרונים הוא: "בשורות טובות". ב״ המניע״ הפעם נבדוק למה אנחנו נמשכים לחדשות בזמן שמייחלים לטובות?

יצא לכם להתקל במושג מניפסטיישן? זימון, גישום, בעברית. זה טרנד חזק מאד בעולם הניו אייג׳ שבגדול מדבר על היכולת לזמן לעצמנו דברים בחיים. איך עושים את זה? האם זה עובד? מה הבעיה עם זה? כל זה ועוד ב״המניע״

אנחנו יודעים שהרבה המצאות נולדו מטעות. משהו נפל לתוך חבית של משהו אחר, והופ נהייתה בירה. ועדיין אנחנו כל כך מפחדים לעשות טעויות. המניע בתכנית מיוחדת על טעויות

נראה שבשנה האחרונה איבדנו אמון בעוגנים שנראו מוצקים בחיינו. האם אפשר לחזור להאמין? האם אפשר להתחיל להאמין? האם יכול להסכים לשמוט את הסיפור שגדלתי עליו וללמוד דברים חדשים? לנסות? מוזמנים ומוזמנות להאזין

כל אחד ואחת מרגישים את זה לפעמים – חסר שהוא תחושה, ששייך לדברים שהיו לנו פעם, או לדברים שרצינו שיקרו ולא קרו, או לדברים שאנחנו מרגישים שבהם אנחנו כביכול ״פגומים״. מה עושים עם הבור הזה שיש לנו בנשמה? ממלאים? מדחיקים? או חיים אתו ומשקים שתילים אחרים. ״המניע״ יענה לכם על זה.