תיאור התוכנית
אני אלון, יליד חיפה, את רוב חיי העברתי בתל אביב, למעט גיחות לימודים בניו יורק ובלונדון. תמיד עסקתי בכמה תחומים אבל רק בשנים האחרונות הבנתי מי אני באמת: אני שחקן. עובד בעיקר בתיאטרון "הבימה” ובטלויזיה. עוסק ומופיע באימפרוביזציה, מנגן על תופים ומלמד שחקנים משחק בשיטה של מורה נפלאה בשם איוונה צ'בק מלוס אנג'לס. אני שמח שניתנה לי האפשרות להביע את מחשבותיי ומאוויי בדרכים שונות, ומודה על האפשרות לחלוק אותן עכשיו גם עם מאזינים.
תוכניות:
עוד בהגשתי
איך אתם ואתן עם כסף? אומרים שכסף בא וכסף הולך, שאתה בא לעולם בלי כלום ויוצא ממנו בלי כלום, ששום דבר לא באמת שלך, שהכל פה בסוג של ליסינג וכל זה. סבבה, אבל כשאתה פותח את האפליקציה ונכנס לעו״ש ורואה מספר באדום עם מינוס משמאלה אתה בולע רוק. אז איך מפתחים ״תודעת שפע״ עולם קפיטלסטי אש? ועוד בזמן מלחמה? המניע פה בשביל לעזור.
שמתם לב שבפנלים של מהדורות החדשות אין יותר כתבים? יש פרשנים. הרבה. כל אחד מסביר בפנים רציניות מה קרה ומה הולך לקרות. כאילו יש לו מושג. עוד זה מדבר והשני סותר אותו לחלוטין ומביא הוכחות כביכול לגירסא שלו. אז למי להאמין? גם לנו בראש יש פרשן, שלא נאמר פרשנים, האם הם באמת מייצגים את מה שאנחנו מאמינים בו, את מה שחשוב לנו, את מי שאנחנו? את מה שאנחנו מנסים לחיות לפיו?
תמיד יש מתח בין הרצון שלנו בחופש לצורך לקחת אחריות. אנחנו רוצים זוגיות אבל רוצים ספייס, רוצים ילדים אבל רק מחכים שהם יירדמו…אין ספק שהעצמאות שלנו נפגעה, ובלי קשר לאחראים, הצורך לתקן, לשקם, לחזק ולהבריא הוא קיומי ודחוף. נכון שחשוב להרגיש גאווה, וחשוב לזקוף את הגו, אבל לא בכדי לטשטש, להסתיר, ולהקטין את המציאות. כנראה שאין עצמאות בלי אחריות
למה אנחנו כל כך אוהבים לציית? האם יש בזה אלמנט הישרדותי? הרי על פניו אנחנו אוהבים חופש, אוהבים לעשות מה שאנחנו רוצים? אנחנו שונאים שאומרים לנו מה לעשות. בהתחלה זה ההורים שלנו, אחר כך המורים, בצבא זה מגיע לשיאים כמובן. שם אלה פקודות, שאם לא מצייתים להם נענשים. אז איך מסבירים את הדיסוננס הזה?