רבים מאיתנו מכירים את התרחיש הבא: אנו מעלים תמונה לרשת החברתית המועדפת עלינו ובאמצעות מגוון רחב של תיוגים אנו מתארים אותה לפי תחושותינו. כמו באפליקציות חברתיות, גם אנו גדלים אל תוך תיוגים שונים. יש לנו חבר שהוא 'המצחיק' וחברה שהיא 'החכמה'. המציאות נתפסת באופן סובייקטיבי ולכן הפרשנות עלולה להיות מוטעית לעתים. מודעות ומבט מעמיק אל מעבר לתיוג כזה או אחר עשוי לסייע לנו להבין טוב יותר את הסביבה ואת המהות האמיתית מאחורי כל אחד ואחת

קצרים מלאי השראה מתוך "מפגשים של מהות" – סדרת שיחות עם שרי אריסון ברדיו מהות החיים

ילדים אוהבים לנצח במשחקים, זה ידוע. אך מחקרים מוכיחים כי דווקא היכולת לחיות בשלום עם הפסדים מסייעת לדחיית סיפוקים ולחיזוק מנגנונים חשובים נוספים בנפשו של הילד. מדוע יכולת דחיית סיפוקים היא אחת מאבני היסוד לבניית קשרים חברתיים? וכיצד נוכל לפתח אותה בילדינו כבר בגיל צעיר, על מנת להיטיב עימם בעתיד הרחוק?

עד לשנות השבעים התייחסו מחקרים רבים לקשר שבין האם לילדיה, אך מחקרים עדכניים מהעת האחרונה בוחנים יותר ויותר את מהות הקשר האבהי: איזו השפעה יחודית יש לאבא על ילדיו? מדוע רוב האבות מתקשרים עם ילדיהם באמצעות משחק והנאה? ואיך קשור ההיבט המשחקי לכל הורה שמהווה מפרנס ראשי במשפחה

כיצד ההתבגרות של ילדינו מלמדת אותנו להרפות מהעבר, וליצור מתוכו את העתיד? מערכת יחסים הינה ישות חיה ודינמית, ובפרט מערכת היחסים עם ילדינו, אשר משתנה לאורך החיים. אנו יודעים כי בבוא העת לא נוכל "לשמור" את הילד שלנו לעצמנו, ונצטרך ללמוד לשחרר, ולאפשר לו לצאת לחיים עצמאיים. מדוע קשה לנו להסתגל למחשבה הזו? ואיך נוכל להרפות את האחיזה ולאפשר לילדינו מרחב התפתחות?

הרגשות המניעים אותנו הינם שחקני מפתח בחיינו. נהוג לחשוב שאת מלוא המאמצים אנחנו משקיעים בהרחבת נפח האושר והשמחה, ובכל זאת, מדי פעם אנו מייצרים עצב באופן יזום. מסתבר שכמו לפחד, לדחייה ולמתח – גם לעצב יש תפקיד הישרדותי משמעותי. מדוע העצב הוא חיוני לצריכה? כיצד הוא מניע אותנו לפעולה? ואיך דווקא העצב יכול לעורר בנו מוטיבציה