מערכות יחסים בין בני אדם הן מורכבות. לעתים אנו נכנסים ללולאות תקשורת המייצרות דפוסים חוזרים. על פי 'שיטת החלקים', החלקים השונים באישיות שלנו מייצגים דמויות שונות כשכל דמות מנהלת אותנו אחרת מקודמתה. כאשר אנו מפתחים מודעות טובה יותר כלפי הדמויות המרכיבות אותנו, נוכל להגיע ולהכיר את העצמי האמיתי שלנו מהר ובאופן מעמיק יותר

רבים מאיתנו מכירים את התרחיש הבא: אנו מעלים תמונה לרשת החברתית המועדפת עלינו ובאמצעות מגוון רחב של תיוגים אנו מתארים אותה לפי תחושותינו. כמו באפליקציות חברתיות, גם אנו גדלים אל תוך תיוגים שונים. יש לנו חבר שהוא 'המצחיק' וחברה שהיא 'החכמה'. המציאות נתפסת באופן סובייקטיבי ולכן הפרשנות עלולה להיות מוטעית לעתים. מודעות ומבט מעמיק אל מעבר לתיוג כזה או אחר עשוי לסייע לנו להבין טוב יותר את הסביבה ואת המהות האמיתית מאחורי כל אחד ואחת

פותחים שבוע חדש עם 'הקול יחסים' והפעם: מיומנויות חברתיות. כיצד אנו יכולים להשפיע על ילדינו לייצר ולטפח מיומנויות חברתיות? מתי רצוי להתערב ועם אילו טיפים נצא? מוזמנים להרחיב על ידי קריאת הכתבה: "להקשיב לאחרים זו מיומנות מורכבת – 5 כלים פשוטים שיעזרו ללטש אותה"

ילדים אוהבים לנצח במשחקים, זה ידוע. אך מחקרים מוכיחים כי דווקא היכולת לחיות בשלום עם הפסדים מסייעת לדחיית סיפוקים ולחיזוק מנגנונים חשובים נוספים בנפשו של הילד. מדוע יכולת דחיית סיפוקים היא אחת מאבני היסוד לבניית קשרים חברתיים? וכיצד נוכל לפתח אותה בילדינו כבר בגיל צעיר, על מנת להיטיב עימם בעתיד הרחוק?

עד לשנות השבעים התייחסו מחקרים רבים לקשר שבין האם לילדיה, אך מחקרים עדכניים מהעת האחרונה בוחנים יותר ויותר את מהות הקשר האבהי: איזו השפעה יחודית יש לאבא על ילדיו? מדוע רוב האבות מתקשרים עם ילדיהם באמצעות משחק והנאה? ואיך קשור ההיבט המשחקי לכל הורה שמהווה מפרנס ראשי במשפחה

כיצד ההתבגרות של ילדינו מלמדת אותנו להרפות מהעבר, וליצור מתוכו את העתיד? מערכת יחסים הינה ישות חיה ודינמית, ובפרט מערכת היחסים עם ילדינו, אשר משתנה לאורך החיים. אנו יודעים כי בבוא העת לא נוכל "לשמור" את הילד שלנו לעצמנו, ונצטרך ללמוד לשחרר, ולאפשר לו לצאת לחיים עצמאיים. מדוע קשה לנו להסתגל למחשבה הזו? ואיך נוכל להרפות את האחיזה ולאפשר לילדינו מרחב התפתחות?