טו בשבט

על מה שהיה, ומה שעוד לא היה – הללויה!

כיצד חלון זמן לעצמנו מאפשר לנו להתחבר לקול הפנימי? מגיל צעיר אנו לומדים את אומנות המשחק הקבוצתי: כיצד להתנהל בחברה, להקשיב לרצונותיהם של אחרים ולהתאים את עצמנו אליהם. כאשר מופר האיזון העדין בין המניעים הפנימיים והחיצוניים, הקול האישי שלנו מושתק על ידי לא אחר מאשר – אנחנו. איך נוכל לשקם את מערכת היחסים עם הרצונות שלנו? ובאיזו דרך נצליח לשמור על הרמוניה עם הסביבה ועם עצמנו?

מאבות לבנים, שושלות המוסיקה הישראלית מראות שיש משהו בגנים שמעביר את זה הלאה