תודעה
מהי ה"על תודעה"? מערכת העצבים האוטונומית שלנו אחראית על ויסות פעולות משמעותיות כמו נשימה, פעימות לב, עיכול, ועוד. מקובל לתאר את המערכת האוטונומית כבלתי ניתנת לשליטה וכבלתי מודעת, ועל כן מכונה "העל תודעה". האם "העל תודעה" היא חלק מאיתנו? וכיצד ניתן לפתח תקשורת עם מערכות הגוף הפנימיות ולהשפיע עליהן
רובינו נוהגים להבדיל בין מחשבות חיוביות לשליליות לפי ההרגשה שהן מייצרות אצלנו: הרגשה נעימה מקושרת למחשבה חיובית, ולהפך. אך האם בהכרח מחשבה שעושה לנו נעים היא חיובית עבורנו ומחשבה שמעוררת בנו תחושה לא נעימה היא שלילית? איזו השפעה יש למחשבות על עולמנו הפנימי? ומדוע עלינו לקבל בהבנה ובאורך רוח כל מחשבה באשר היא?
לאורך ההיסטוריה, סמל הסטטוס הגבוה ביותר היה פנאי: האפשרות שלא לעבוד. היום, לעומת זאת, נראה כי עיסוקים הם האינדיקציה למעמד גבוה, ומרבית האנשים מתהדרים בכך שהם "עסוקים". איך הפכנו מאנשים בעלי יכולת עבודה מוגבלת, לכאלה שמנסים לצלוח כמות עבודה אינסופית שממשיכה איתנו הביתה? ואולי אנחנו בעצם נהנים מהיותנו עסוקים ומנסים לשמר את הסטטוס
כיצד אנו מחליטים מה חשוב לנו ברגעי משבר? "תסמונת שטוקהולם" מתארת מצב בו הקורבן רוחש חיבה לדמות הפוגעת ולעיתים אף מתאהב בה. סיטואציה כזו משנה את כל אמות המוסר והערכים, ויוצרת מצב בו מחוות קטנות של אדיבות, כמו מתן אוכל, מעוררות תגובה של הוקרת תודה על מתנת החיים. מי קובע מה באמת חשוב לנו? והאם כל החלטה יומיומית נשענת על הצורך לשרוד?
אילו נקודות מבט יחודיות אנו מקדישים למושגים המוכרים "גן עדן" ו"גיהנום"? פילוסופיות תרבותיות שונות נוהגות להתייחס אל מושגים אלו כמצבים מנטאליים המאפיינים את חייו של האדם: גן עדן מתאר מצב תודעתי מסוים המקושר לחוויה חיובית וטובה, וגיהינום הוא המצב התודעתי ההפוך. מה הם בדיוק אותם מצבים מנטאליים? וכיצד ניתן לקחת אחריות על חיינו ולחיות בתחושה הטובה אותה מכנים "גן עדן"?