שירה
המשוררת והפעילה החברתית איאת אבו שמיס מגיעה לסלון ומשתפת בקשר הייחודי שבין חייהן של נשים, קשרים משפחתיים ושמחות אנושיות של יום יום. בשעה השנייה – "האתיופית בשירה הישראלית החדשה" – קולקטיב מרתק שצמח מתוך תרבות שוליים בועטת ומגולל סיפור עשיר של חברה מרובת תרבויות, באמצעות שירים, סיפורים אישיים ומוזיקה מקורית
"מזה זמן פונים אלי בעניין תופעת החזרה בתשובה ואני לא מבין מה רוצים ממני. אינני חוזר בתשובה. אם לוחצים אותי לקיר אני מודה בשפה רפה שיש לי אמונה באלוהים, בתורת משה ובעם ישראל. ומה שאני עושה עם זה, זה ממש לא עניינו של איש, כשם שזה לא ענייני מה מישהו עושה בשביל האמונה שלו. מקובלת עליי אמרתם של ג'ון לנון ואלטון ג'ון, שמה שמעביר אותך את הלילה זה בסדר גמור: כסף, כדורגל, מין, אמנות, אופנה, כדורים נגד כאבים, סמים, הימורים, תקשורת, אוכל – מה אכפת לי. מה שמסדר לך את הראש – מקובל עליי. למעשה, כל מה שאתה מאמין ועושה – זה דת. כל מה שנותן לך כיוון, קנה מידה, ביטחון עצמי, טעם – זה אמונה. כל אדם מאמין."
מאיר אריאל במכתב לדב אלבוים.
"אני כותב לך מתוקף תפקידך כראש מועצת בית הספר דרייק, אני אחד מאותם סופרים אמריקנים שספריהם הושמדו בכבשן – המפורסם כעת – של בית ספרך. חברים מסוימים בקהילה שלך טוענים שהיצירה שלי מרושעת. זהו עלבון בלתי רגיל בשבילי. האירועים בדרייק מלמדים אותי שאתם שָׁם בכלל לא מבינים שספרים וסופרים הם אמתיים. אני כותב את המכתב הזה כדי לומר לך עד כמה אני אמיתי!"
(קורט וונגוט)