כיצד הפנטזיות והחלומות עוזרים לנו להתחבר אל עצמנו ואל המניעים שלנו? אחד הפלאים בפנטזיה הוא, שהיא מתעלה מעל המציאות החומרית היומיומית שלנו: מעל מחסומי גיל או מגבלות פיזיות, ומעל מצבנו הבריאותי. כל מה שקיים נשאר על הקרקע, ואילו המוח מקיים את סיפור הפנטזיה בעולמות מקבילים. באיזו דרך יכולה הפנטזיה לעזור לנו לממש את עצמנו? ואיך היא מאפשרת לנו מקום לשיח, התבוננות ושאילת שאלות

בין אם אנו נמצאים בזוגיות או מחפשים אחת – האהבה תמיד מעסיקה אותנו. בספר "החתיכה החסרה פוגשת את העיגול הגדול" מאת שלדון סילברסטיין, מחכה אותה חתיכה "שמישהו יבוא וייקח אותה איתו לאנשהו", והעלילה יכולה ללמד רבות על גישות בחיפוש זוגיות או טיפוח יחסים קיימים. איפה נמצא האיזון בין ציפיה רומנטית ובין תלותיות? ומה ניתן ללמוד מהספר על סוגי פרטנרים שונים?

בתחילת דרכה הייתה הרומנטיקה תנועה אינטלקטואלית ואומנותית שפעלה בשבחם של המוסר, האסתטיקה והידע. כיום, לעומת זאת, הרומנטיקה מקושרת אסוציאטיבית לזוגות אוהבים, ורדים אדומים ואורות מעומעמים. האם אותו מושג שתיאר יראת כבוד כלפי הטבע שמור רק לדייטים זוגיים? ומדוע התבוננות של אדם על רגשותיו ומחשבותיו נחשבת גם היא לרומנטיקה?

ציפיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו: אם משתמשים בהן היטב הן מאפשרות לנו לתכנן קדימה ולבצע בחירות ראויות, ומאידך, אם משתמשים בהן לא נכון הן עלולות להוביל לאכזבות ומשם לתסכול וכעס. מסתבר כי לשרשרת התגובות הזו – ציפייה, אכזבה, תסכול וכעס – יש תפקיד מפתח במערכות היחסים בחיינו, וגורמת לנו לשאול את עצמנו: האם בחרתי באדם הנכון?

בכל מערכת יחסים זוגית קיימים מצבים בהם בני הזוג שלנו יכולים להרעיף עלינו אהבה, ואנו כלל לא נרגיש בכך. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שישנן מספר שפות לאהבה, ואנשים שונים – מדברים בשפות שונות. כיצד נוכל ללמוד את השפות האחרות? והאם בעזרתן נשפוך אור על איכות התקשורת הזוגית שלנו?

מסע מוזיקלי יומי עם אורי בנקהלטר