אחריות

במאי תיאטרון, מחזאי, סופר, משורר, פרופ' אמריטוס בחוג לתיאטרון אוניברסיטת תל אביב. על זרותה של המילה 'זקנה'. על הסירוב להתייחס להגדרות חיצוניות וההתמקדות בפעולה, מעשה ופליאה. אין זו הכחשה של הזקנה וגם לא רצון להיות צעיר, אלא הימצאות בהרפתקה אינסופית, באי ידיעה ואי נחת מתמשכים. המבט הזה הוא פיוס חרדת המוות; הפיכת כאב לחסד. התיאטרון הוא המקום בו אני מתפלל לנשמת הרוח האנושית. השירה היא המקום של הפליאה. ומעל לכל, אין לי מושג. הכל זז ומשתנה, כשאני מתקשה לקום- העולם מסתובב. יש לנוע עם ההשתנות, להיות כל הזמן על קצות האצבעות.

שלומית שרביט ברזילי ודליק ווליניץ ברצועה מרחיבת פרספקטיבה על החברה והסביבה בה אנו חיים, והפעם – על אבסורדים ופרדוקסים בשמירה על איכות הסביבה: אוויר נקי מול התחממות גלובלית, טורבינות רוח מול פגיעה בציפורים, שדות הגז – הצלה או אסון וכו'

כל יום בדרך הביתה – שעה של מוזיקה מעולה בעריכתה ובהגשתה של גלית גורא-עיני