בכי מגיע כשהנפש פוגשת רגע של אמת. זה יכול להיות מפגש פנימי, אישי, ביני לביני. רגע של הבנה. זה יכול להרגיש רע, זה יכול להרגיש טוב. בואו נדבר על זה
מוזמנים להאזין לפרק סוער במיוחד של "המניע", בו תגלו בין השאר מי האנשים שקוראים לסערות בשמות
סולידריות היא מילה שקיבלה הרבה תשומת לב בשנים האחרונות אצלנו. מה זה אומר, סולידריות? מה משייך אותי? דת? גזע? לאום? מין? קבוצת כדורגל? רעיון? המניע עוצר רגע בצד כדי להבין לאן ואיך ממשיכים
מורכבות היא מענינת, מפעילה, מעשירה, דורשת השקעה וגמישות. בואו נעשה את זה פשוט, תאזינו לפרק החדש של ״המניע״, נסדר לכם תראש
כן בכוונה, או לא בכוונה – המניע בתכנית שכולה כוונה. האם הכוונה נותנת אמונה? בואו להקשיב
אומרים ש״אין שמחה כהתרת הספקות״. ספק מגיע בדרך כלל לפני שאנחנו צריכים לעשות בחירה, או לקבל החלטה. למה קשה לנו? מה אפשר לעשות עם הדבר המכרסם הזה, הספק?
אנשים רוצים קצר. אין זמן ליותר מזה. נראה שכל דבר בחיים היום הפך לסוג של קוויקי. הופ הופ. קצר הפך להיות מרכיב חשוב מאד במה שנקרא נוחות, בכדי שיהיה נוח צריך להיות קצר. מסר קצר, הודעה קצרה, הכל בדרך לדבר הבא.
ככל שהשפע הלך וגדל בעולם, ההגדרה של שחיתות הצטמצמה והיום כשמדברים על שחיתות הכוונה היא בדרך כלל לניצול לרעה של סמכות ועמדות כוח כדי לזכות בטובות הנאה. אומרים שככה זה, שקשה לעמוד בפני הפיתוי, כשסכומי כסף גדולים עוברים תחת ידיך, האם קיים סוג של שחיתות שהוא לאו דווקא לא מוסרי?
הצפה שייכת לתופעות האלה שאין לנו עליהם שליטה. הן מגיעות, ואין מה לעשות. זה מה שהן. בגלל זה קוראים להן ככה. הן מציפות. זה קורה כי פתאום מגיע גל גדול מידי, אבל זה קורה כי אין מערכת ניקוז. גם ברגש זה ככה. האם יש משהו לעשות בעניין?
המלחמה נגמרה? האמת שעם מלחמות, זה לא נגמר. זה אולי עוצר. אבל האם זה מסתיים? האם יש מה שנקרא ״קלוז׳ר״?
געגוע זה רגש חזק, לבבי, שמגולמים בו גם שמחה, גם צער וכאב, ייסורים, השתוקקות… בלי ספק אחד הרגשות העזים. המניע בתכנית געגועים
האם יש היום ערך או השפעה לשביתה? יש את הסיפור על האיש הזה שעמד שנים והפגין נגד מלחמת וייטנאם מול הבית הלבן.
שנים, כל יום שישי. עמד שם את השעתיים שלו, עם שלט כזה.
בסוף ניגש אליו איזה עיתונאי ושאל אותו במין גיחוך, 'תגיד לי, אדוני, אתה באמת חושב שתוכל לשנות את העולם?' והוא אמר, 'לא, אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי'.
אתם מרגישים חלק מעם? איך זה מרגיש? מה זה אומר?
זאת בעקר השפה? התרבות? החגים? המנהגים? מה זה הדבר המאחד הזה? זה בגדול הסיפור, לא? הסיפור היהודי. אתן מרגישות יהודיות או ישראליות? מה זה להיות ישראלי?
המניע עושה סדר
לפי הדיבור, נראה שתוך כמה שנים הסיפור הזה של עונות השנה לא ממש יהיה רלבנטי. לפחות לא פה. זה יהיה בעיקר – קיץ. אלה אולי חדשות טובות לכל אלה בינינו שמסיבות שאדם כמוני מתקשה להתחבר אליהן, זאת העונה המועדפת עליהן, אבל בשביל מישהו שמשלב מסוים באיזור יוני מתחיל להזיע רק מעצם הקיום שלו – זה אסון. מה עושים? המניע מטפל בזה.
איך אתם ואתן עם כסף? אומרים שכסף בא וכסף הולך, שאתה בא לעולם בלי כלום ויוצא ממנו בלי כלום, ששום דבר לא באמת שלך, שהכל פה בסוג של ליסינג וכל זה. סבבה, אבל כשאתה פותח את האפליקציה ונכנס לעו״ש ורואה מספר באדום עם מינוס משמאלה אתה בולע רוק. אז איך מפתחים ״תודעת שפע״ עולם קפיטלסטי אש? ועוד בזמן מלחמה? המניע פה בשביל לעזור.
בימים בהם אין הרבה אור, האופק מטושטש ואפור, יש הזדמנות לעשות בחירה ולפנות למשאבים הפנימיים שלנו. להיות אנחנו מגדלור לעצמנו ולאלה שסביבנו. מה זה אומר? איך עושים את זה? ״המניע״ בא להאיר
אפשר בגדול להגיד שספק הוא ההיפך מאמונה. להטיל ספק אומר לא לקחת מחשבות שלנו, או דברים שאנחנו ״מאמינים״ בהם כמובנים מאליהם. שנדבר על זה רגע?
כולנו למדנו משהו בחיים. נגיד – שאסור לשים את הפלאפון על גג האוטו ולנסוע, .או ש-Excel הוא לא חבר. אבל מה זה באמת אומר ללמוד? האם החיים הם שיעור מתמשך, או שאולי הם רצף של רגעים שלא מבינים עד שכבר עברו ,וכשהשיעור מגיע – מאוחר מדי? כל זאת ועוד, בפרק החדש של המניע
שמתם לב שבפנלים של מהדורות החדשות אין יותר כתבים? יש פרשנים. הרבה. כל אחד מסביר בפנים רציניות מה קרה ומה הולך לקרות. כאילו יש לו מושג. עוד זה מדבר והשני סותר אותו לחלוטין ומביא הוכחות כביכול לגירסא שלו. אז למי להאמין? גם לנו בראש יש פרשן, שלא נאמר פרשנים, האם הם באמת מייצגים את מה שאנחנו מאמינים בו, את מה שחשוב לנו, את מי שאנחנו? את מה שאנחנו מנסים לחיות לפיו?