ככל שהשפע הלך וגדל בעולם, ההגדרה של שחיתות הצטמצמה והיום כשמדברים על שחיתות הכוונה היא בדרך כלל לניצול לרעה של סמכות ועמדות כוח כדי לזכות בטובות הנאה. אומרים שככה זה, שקשה לעמוד בפני הפיתוי, כשסכומי כסף גדולים עוברים תחת ידיך, האם קיים סוג של שחיתות שהוא לאו דווקא לא מוסרי?
הצפה שייכת לתופעות האלה שאין לנו עליהם שליטה. הן מגיעות, ואין מה לעשות. זה מה שהן. בגלל זה קוראים להן ככה. הן מציפות. זה קורה כי פתאום מגיע גל גדול מידי, אבל זה קורה כי אין מערכת ניקוז. גם ברגש זה ככה. האם יש משהו לעשות בעניין?
המלחמה נגמרה? האמת שעם מלחמות, זה לא נגמר. זה אולי עוצר. אבל האם זה מסתיים? האם יש מה שנקרא ״קלוז׳ר״?
געגוע זה רגש חזק, לבבי, שמגולמים בו גם שמחה, גם צער וכאב, ייסורים, השתוקקות… בלי ספק אחד הרגשות העזים. המניע בתכנית געגועים
האם יש היום ערך או השפעה לשביתה? יש את הסיפור על האיש הזה שעמד שנים והפגין נגד מלחמת וייטנאם מול הבית הלבן.
שנים, כל יום שישי. עמד שם את השעתיים שלו, עם שלט כזה.
בסוף ניגש אליו איזה עיתונאי ושאל אותו במין גיחוך, 'תגיד לי, אדוני, אתה באמת חושב שתוכל לשנות את העולם?' והוא אמר, 'לא, אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי'.
אתם מרגישים חלק מעם? איך זה מרגיש? מה זה אומר?
זאת בעקר השפה? התרבות? החגים? המנהגים? מה זה הדבר המאחד הזה? זה בגדול הסיפור, לא? הסיפור היהודי. אתן מרגישות יהודיות או ישראליות? מה זה להיות ישראלי?
המניע עושה סדר
לפי הדיבור, נראה שתוך כמה שנים הסיפור הזה של עונות השנה לא ממש יהיה רלבנטי. לפחות לא פה. זה יהיה בעיקר – קיץ. אלה אולי חדשות טובות לכל אלה בינינו שמסיבות שאדם כמוני מתקשה להתחבר אליהן, זאת העונה המועדפת עליהן, אבל בשביל מישהו שמשלב מסוים באיזור יוני מתחיל להזיע רק מעצם הקיום שלו – זה אסון. מה עושים? המניע מטפל בזה.
איך אתם ואתן עם כסף? אומרים שכסף בא וכסף הולך, שאתה בא לעולם בלי כלום ויוצא ממנו בלי כלום, ששום דבר לא באמת שלך, שהכל פה בסוג של ליסינג וכל זה. סבבה, אבל כשאתה פותח את האפליקציה ונכנס לעו״ש ורואה מספר באדום עם מינוס משמאלה אתה בולע רוק. אז איך מפתחים ״תודעת שפע״ עולם קפיטלסטי אש? ועוד בזמן מלחמה? המניע פה בשביל לעזור.
בימים בהם אין הרבה אור, האופק מטושטש ואפור, יש הזדמנות לעשות בחירה ולפנות למשאבים הפנימיים שלנו. להיות אנחנו מגדלור לעצמנו ולאלה שסביבנו. מה זה אומר? איך עושים את זה? ״המניע״ בא להאיר
אפשר בגדול להגיד שספק הוא ההיפך מאמונה. להטיל ספק אומר לא לקחת מחשבות שלנו, או דברים שאנחנו ״מאמינים״ בהם כמובנים מאליהם. שנדבר על זה רגע?
כולנו למדנו משהו בחיים. נגיד – שאסור לשים את הפלאפון על גג האוטו ולנסוע, .או ש-Excel הוא לא חבר. אבל מה זה באמת אומר ללמוד? האם החיים הם שיעור מתמשך, או שאולי הם רצף של רגעים שלא מבינים עד שכבר עברו ,וכשהשיעור מגיע – מאוחר מדי? כל זאת ועוד, בפרק החדש של המניע
שמתם לב שבפנלים של מהדורות החדשות אין יותר כתבים? יש פרשנים. הרבה. כל אחד מסביר בפנים רציניות מה קרה ומה הולך לקרות. כאילו יש לו מושג. עוד זה מדבר והשני סותר אותו לחלוטין ומביא הוכחות כביכול לגירסא שלו. אז למי להאמין? גם לנו בראש יש פרשן, שלא נאמר פרשנים, האם הם באמת מייצגים את מה שאנחנו מאמינים בו, את מה שחשוב לנו, את מי שאנחנו? את מה שאנחנו מנסים לחיות לפיו?
תמיד יש מתח בין הרצון שלנו בחופש לצורך לקחת אחריות. אנחנו רוצים זוגיות אבל רוצים ספייס, רוצים ילדים אבל רק מחכים שהם יירדמו…אין ספק שהעצמאות שלנו נפגעה, ובלי קשר לאחראים, הצורך לתקן, לשקם, לחזק ולהבריא הוא קיומי ודחוף. נכון שחשוב להרגיש גאווה, וחשוב לזקוף את הגו, אבל לא בכדי לטשטש, להסתיר, ולהקטין את המציאות. כנראה שאין עצמאות בלי אחריות
מה בעצם נותנת לי פרספקטיבה? אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, אבל מה שהיה נכון לאז אולי כבר ממש לא מתאים לעכשיו? הפרק הנוכחי של המניע יתן לכם פרספקטיבה
למה אנחנו כל כך אוהבים לציית? האם יש בזה אלמנט הישרדותי? הרי על פניו אנחנו אוהבים חופש, אוהבים לעשות מה שאנחנו רוצים? אנחנו שונאים שאומרים לנו מה לעשות. בהתחלה זה ההורים שלנו, אחר כך המורים, בצבא זה מגיע לשיאים כמובן. שם אלה פקודות, שאם לא מצייתים להם נענשים. אז איך מסבירים את הדיסוננס הזה?
האם הערך של לשמור סוד גובר על ערכים אחרים? האם יש גבול? ואם זה גובל בהצלת חיים? איפה הנאמנות? למי אנחנו נאמנים? למלך? למשפחה? לערכים פנימיים? כמה אנחנו מצליחים להיות נאמנים לעצמנו?
אני מבקש למקד את תשומת הלב למה שבלעדיו כל מה שקורה לנו ,לא אפשרי, וזה… תשומת הלב. על מה היא ממוקדת בכל רגע? מה תופס לי את התודעה, מתרכז במה כן, או במה לא?
מבין כל המרכיבים שעושים אותי אני – מה בי יכול לתת לי תחושה של שליטה ועצמאות? האם יש לי איזשהו כוח על שנותן לי יתרון? מה כוח העל שלי? זה הנושא של הפרק הזה של ״המניע״