י.א. קרסוצקי

"מזה זמן פונים אלי בעניין תופעת החזרה בתשובה ואני לא מבין מה רוצים ממני. אינני חוזר בתשובה. אם לוחצים אותי לקיר אני מודה בשפה רפה שיש לי אמונה באלוהים, בתורת משה ובעם ישראל. ומה שאני עושה עם זה, זה ממש לא עניינו של איש, כשם שזה לא ענייני מה מישהו עושה בשביל האמונה שלו. מקובלת עליי אמרתם של ג'ון לנון ואלטון ג'ון, שמה שמעביר אותך את הלילה זה בסדר גמור: כסף, כדורגל, מין, אמנות, אופנה, כדורים נגד כאבים, סמים, הימורים, תקשורת, אוכל – מה אכפת לי. מה שמסדר לך את הראש – מקובל עליי. למעשה, כל מה שאתה מאמין ועושה – זה דת. כל מה שנותן לך כיוון, קנה מידה, ביטחון עצמי, טעם – זה אמונה. כל אדם מאמין."

מאיר אריאל במכתב לדב אלבוים.

"אני כותב לך מתוקף תפקידך כראש מועצת בית הספר דרייק, אני אחד מאותם סופרים אמריקנים שספריהם הושמדו בכבשן – המפורסם כעת – של בית ספרך. חברים מסוימים בקהילה שלך טוענים שהיצירה שלי מרושעת. זהו עלבון בלתי רגיל בשבילי. האירועים בדרייק מלמדים אותי שאתם שָׁם בכלל לא מבינים שספרים וסופרים הם אמתיים. אני כותב את המכתב הזה כדי לומר לך עד כמה אני אמיתי!"

(קורט וונגוט)

דוורים שהגיעו לגדולה, מפרדינאן שבאל הצרפתי ועד לדוור אמריקאי שמסר לא רק מכתבים, אלא גם את הגנים שלו והפך לאב גאה של 1300 ילדים בלתי חוקיים, מחוץ לנישואים.

אנחנו כמובן לא באמת חפצים לראות בקץ האנושות, לפחות לא רובנו, אנחנו פשוט מניחים שבשביל לבנות חברה חדשה חייבת לבוא איזו שואה שתעיר את כולנו ואז בטוויסט הוליוודי רגע לפני הסוף תבוא הגאולה השלמה. בשביל עתיד ראוי לשמו שווה לשרוף את ההווה המדכדך. זה מה שלמדנו מהוליווד וזה גם מה שלמדנו בתור יהודים. או מוסלמים שיעים. או נוצרים. הינדים. אפילו לבודהיסטים יש את גרסת יום הדין שלהם

בפשטות טמונים כל העומקים, או אם לצטט את רבי מאיר – "קיבלת משבצת, אה-נו תוציא ממנה המירב". אז הנה אני, העני מדעת, מנסה להוציא מהמשבצת הרדיופונית הזאת, חלקת האלוהים הקטנה שלי, את המירב. י.א. קרסוצקי מזמין אתכם לשעה על מכתבים ששינו את פני ההיסטוריה, מכתבי מחאה ואהבה וגם חילופי מכתבים אישיים של עבדכם הנאמן.

ואולי בכלל סימנתי וי על כל החובות שלי פה בכדור הארץ? אולי הקארמה שלי על הכיפאק ומיצינו את העניין של הקיום הסיזיפי? מה אתה אומר כבודו? שנמתיק את העונש ונקצר לו שליש? האיש עם מכתב פרידה אישי לפני יציאה לפגרת הקיץ.

נקמה היא חיה שלעולם לא יודעת שובע, ככל שתאכיל אותה כך הרעב שלה רק ילך ויתפח ובסוף תגלה שאתה, הנוקם, אתה המנה האחרונה של החיה. האיש עם המכתב בלקט עלילות נקמה שנולדו ממכתבים.

כאשר ההודים מתלוננים על כך שהאנגלים שעבדו אותם, משל למה הדבר דומה? לשיכורים המתלוננים כי סוחרי המשקאות שהתיישבו ביניהם שעבדו אותם. אתה מסביר להם כי יכולים הם לוותר על השתייה, אך הם משיבים כי הם כה רגילים אליה, עד שאינם יכולים להימנע ממנה וכי עליהם לצרוך אלכוהול כדי לשמר את האנרגיה שלהם. לא האנגלים הם המשעבדים את הודו אלא ההודים משעבדים עצמם לאנגלים באמצעות אימוץ אורחות חייהם ותרבותם המודרנית והאלימה (לב ניקולייביץ' טולסטוי)

לרגל ביקורו של טראמפ האיש עם המכתב יוצא לטיול קליל במשעולי ההיסטוריה האמריקאית ומגיש לכם סדרה של מכתבים מנשיאי ארצות הברית. רומנטיקה, אקשן, נקמה ואף קורטוב קומדיה קלילה, בכל זאת, באמריקה כמו באמריקה, הם עושים הכל בגדול!

"כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך" (זיגמונד פרויד) האיש עם המכתב חפץ לחסוך לכם אפילו את חצי הדרך ומשגר ממש עד אליכם, בדיוור ישיר מעל גלי התדר, תכנית שכולה מכתבים מעוררי השראה.

נדמה שאצל אמנים הכל תמיד מסובך יותר, נוטה לגוונים אפלים. האם מדובר במשיכה בלתי מודעת לצד הקודר של הקיום? ניסיון למצוא גאולה דרך הביבים? סדרה של מכתבי געגוע מאת יוצרים מפורסמים לאורך הדורות, על יחסים ומשברים, געגועים ועל אמנות ונאמנות.

יקירתי, השלום לך? ימים טרופים חולפים על המכתב והאיש, האביב תפס אותנו במצב רגיש אין להכחיש וכמו הימים כך גם המכתב של השבוע יהיה מעט כאוטי ויצא קצת מן הקבוע. אין ממש כותרת גג למכתבנו הפעם אז לנסות להגדיר ולהסביר אין טעם אולי פשוט במקום האיש עם המכתב, נקרא לזה הפעם האיש עם הזנב.