אלון נוימן

רפרטואר הכאב נרחב ביותר, החל מלדפוק את הזרת ברגל של שולחן, דרך שברון לב, פרידה מאהוב או אהובה, כאב ראש, כאב גב, ואפילו כאב שהוא קצת נעים. ועדיין אנחנו חולמים על חיים נטולי כאב. למה?

על מה אתם מוכנים לוותר? כמה עול יורד מהכתפיים כשמסכימים להיות עם מה שיש, עם מה שקורה עכשיו, כשמסכים לוותר כי אני מספיק. המניע על ויתור- נושא מטלטל

אלון נוימן וחברים בפרק חסר בושה על בושה והיעדרה

כל כך הרבה צמדי מילים מכילים את המילה רוח. קודם כל רוח חיים. יש רוח שטות, שאר רוח, רוח לחימה, מצב רוח… ויש גם רוחניות. למה רוחניות מרתיע חלק מהאנשים? איזה אנשים אוהבים ״לעשות רוח״ בכל מקום שהם נמצאים? המניע בפרק סוער

האם הדעות שלנו הן מי שאנחנו? כמה אתם מחוברים לדעות שלכם? האם הן קדומות הדעות?

מה זה בכלל מהות? לא כל דבר שאנחנו חושבים או אומרים עליו שהוא מהותי הוא אכן כזה. אז מה עושה משהו למהותי? המניע מברר

גלים של רעידות אדמה חברתיות, פוליטיות ובטחוניות לא מפסיקים להתנפץ על החוף של הארץ הקטנה והספק חזקה ספק שברירית. אירועים בסדר גודל שקוראים עליהם אחר כך בספרי היסטוריה. איך כל זה משפיע על החיים הרגילים, אם אפשר לקרוא לזה ככה? לכתוב את דפי ההיסטוריה . פרק חדש של ״המניע״

ע"פ חכמת הקבלה ובכלל בעולם הרוחני, אין באמת "טוב" ו"רע". אז איך זה ייתכן שלעיתים אנחנו ממש רואים לנגד עינינו "טובים" נגד "רעים"? האם המונח "רוע" הוא סובייקטיבי? האם הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות? האם יצר האדם טוב או רע מנעוריו? ומה המשמעות של האימרה הזאת בכלל? כל זאת ועוד….

האם רגישות היא חולשה או כוח? האם אנשים היום יותר נפגעים מאשר פעם? להגיד את מה שאתה חושב זה חוסר רגישות? ואיך כל זה קשור לאחוזים מטורפים באוכולסיה עם דיכאון, השמנת יתר,התמכרויות , אחוזי גירושין גבוהים ואפילו מלחמות. כל זאת ועוד…

מה יותר אפקטיבי – לצפות בתוכן או להאזין לו? האם כשיש לנו גם יכולת לראות וגם לשמוע פודקאסט אנחנו מקשיבים פחות? אם הייתם צריכים לבחור על איזה חוש לוותר, שמיעה או ראייה, במה הייתם בוחרים?
האם עדיין אפשר להאמין היום למה שרואים? כל זאת ועוד בפרק מיוחד של המניע

מה משפר לנו את הרגשת החוסן? האם זאת היכולת לבחור בין עיקר וטפל, לבחור את הקרבות שאנחנו יוצאים אליהם? כמה מהר אנחנו קמים אחרי שנופלים? כי את הנפילות אי אפשר למנוע, ואולי זאת גם העובדה שלמרות שזה נשמע פרדוקס, חוסן יכול לבוא משחרור. המניע מברר!

תחילת שנה היא כמובן גם תמרור גדול בציר הזמן, עוד שנה חלפה, המהירות בלתי נתפסת, ולכן שווה לעצור ולבדוק מה אני עושה איתו, עם הזמן. איזה בחירות אני עושה,איזה אנשים הם חלק מחיי, איזה כבר פחות?
מוזמנים להצטרף לפרק של״המניע״ בנושא: ״התחלה חדשה״