הבמאי האנגלי גאי רי׳צי יוצר סרטים נהדרים, מלאי צבע, דמויות ססגוניות ומיוחדות, עלילות מפותלות ופרועות ופסי קול עם שירים שהם הרבה כיף, וגם געגוע והרהור. והפעם, הסרט מתרחש בלונדון, קרבות אגרוף ויהלומים גנובים משתלבים עם להקות בריטיות ולהיטים תקופתיים
עד כמה אנחנו דומים לגיבורי העל שבחוברות הקומיקס? לעתים, זה לא פשוט לעמוד על שלנו, בטח כשמדובר על טובתם של אחרים. מה בכל זאת גורם לנו לקום ולדבר? אילו דילמות מוסריות כדאי לקחת בחשבון כשאנחנו עושים זאת ומה הקשר לעולמות הקומיקס?
