מוזמנים להתמסר לאלון נוימן בשעה מיוחדת על "התמסרות" – זה המקום שמגיעים אליו כשנגמר השביל הנראה לעין, ומגיעים לצוק שלא ברור מה יש אחריו. מפחיד. אבל שווה.
אומרים שבמוזיקה, המרווחים שבין התווים המנוגנים, חשובים לא פחות מהתווים עצמם. למה אנחנו לא טובים בלאפשר לעצמנו אתנחתות בתוך שגרת החיים? ״המניע״ תוקדש כולה ל״פאוזה״. קחו הפסקונת והצטרפו
