כדאי להקשיב גם:
והפעם נשמע מה יש ליוהאן וולפגאנג פון גיתה להגיד על פרח שראה באחד הנירים. ואת הפרח משקים מים. אז נרפרף באצבעותינו על כמה שירים אשר נובעים מהם מים. ונאסוף במימיה קצת יעקב גלעד ומאיר אריאל ויורם טהרלב. ואלוהים. ונביט על סדום ועמורה עולות בלהבות. הן עולות. ולוט? לא תודה. ונמשיך. והאם נפגוש בהמשך גם את טליה שפירא? בין היתר. יופי. טפו עלינו.
אורלי אדלר מתבוננת ממעוף הציפור על מיומנויות החיים.והפעם – היאחזות. מוזמנים להרחיב על ידי קריאת הכתבה: "החופש שבשחרור תולדות חיינו – האם אנחנו נאחזים ב'אני' הישן שלנו או של אחרים, ומדוע?"