יריב גוטליב

כמו בשיעור יוגה, אנחנו מתחיל לאט, ננשום את המוזיקה עמוק לתוכנו, נעצום את העיניים, ניתן למחשבת להרגע, ולגוף ולנפש להתמסר. וכך, בלי לשים לב כמעט, נמצא את עצמנו עם חיוך ענק, רוקדים באמצע הסלון. וכמו בשיעור יוגה, כך גם נסיים. בהאטה של התנועות, הנשימות וקצב הלב, בעצימת העיניים וברגיעה לקראת המשך היום. שעתיים של תרפיה במוזיקה עם אליענה בן-דוד. רוצים לגלות עוד על המוזיקה? רשימות השידור המלאות, נמצאות בבלוג של אחת ששומעת.

איפה עובר הגבול בין דאגה וחסות יתר? האם לנרמל את הסיטואציה ומתי אנחנו מייצרים דרמה?

מסע מוזיקלי יומי עם אורי בנהקלטר