כדאי להקשיב גם:
והפעם התכנית הולכת לים. ובאה ממנו. לא לפני שהיא מורחת קרם הגנה על שלום חנוך ויהונתן גפן. ומבקשת מאבא סיפור על אנגלברט האמפרדינקט, שמגלה לאלוהים, שאני מאוהב בבחורה מבת-ים של דמעות. אברהם חלפי לא מבין אותי. בדיוק כמו שראוי, בזמן שמטפסים על הר נבו, עם מקהלת נלסון מנדלה הטובה והמיטיבה. ואסקימו לימון מבליחים כמושב לצים ברקע ונעלמים במרחק. ואלוהים רואה הכל. כולל את הגלים של ים השיבולים, שזזים לפי הקצב של פרנק אושן, ג׳יי-זי וקניה ווסט. ולכבוד הפרק האחרון של ויטק תשע, לוגמים קצת וויסקי וסודה דרך חור בדלי. וכל השאר שבת שלום. והללויה. יופי. טפו עלינו.
כמו בשיעור יוגה, אנחנו מתחיל לאט, ננשום את המוזיקה עמוק לתוכנו, נעצום את העיניים, ניתן למחשבת להרגע, ולגוף ולנפש להתמסר. וכך, בלי לשים לב כמעט, נמצא את עצמנו עם חיוך ענק, רוקדים באמצע הסלון. וכמו בשיעור יוגה, כך גם נסיים. בהאטה של התנועות, הנשימות וקצב הלב, בעצימת העיניים וברגיעה לקראת המשך היום. שעתיים של תרפיה במוזיקה עם אליענה בן-דוד. רוצים לגלות עוד על המוזיקה? רשימות השידור המלאות, נמצאות בבלוג של אחת ששומעת.