כדאי להקשיב גם:
כיצד אנו מחליטים מה חשוב לנו ברגעי משבר? "תסמונת שטוקהולם" מתארת מצב בו הקורבן רוחש חיבה לדמות הפוגעת ולעיתים אף מתאהב בה. סיטואציה כזו משנה את כל אמות המוסר והערכים, ויוצרת מצב בו מחוות קטנות של אדיבות, כמו מתן אוכל, מעוררות תגובה של הוקרת תודה על מתנת החיים. מי קובע מה באמת חשוב לנו? והאם כל החלטה יומיומית נשענת על הצורך לשרוד?
מה כל כך מפחיד אותנו בכישלון? והאם הצלחה היא דבר אובייקטיבי? אלון נוימן ואסי עזריה חושבים על זה ביחד. מוזמנים להרחיב על ידי קריאת הכתבה: "איש אינו מחוסן בפני כישלון – אך הכישלון עצמו מחסן, תשאלו את ג'יי. קיי רולינג"