על פי הדאו, מינימליזם מנטאלי ומעשי הוא המפתח לחידוד כושר התפיסה והפעולה שלנו

והפעם זאהי ארמלי על חוכמת השמחה והעצב. ומוסיקה? פלא עוטף פלא. ואלוהים? איתנו. ויופי. טפו עלינו

שעה של מוזיקה מעולה להתעורר איתה, בעריכת ובהגשת אמיר פרי

מחמאות ושבחים אהובים על כל אחד מאיתנו. אך מסתבר שכשהם באים מוקדם מדי ובעוצמה חזקה מדי, הם עשויים לייצר ציפייה בלתי ניתנת להשגה, שסופה אכזבה. מיהם "ילדי הזהב"? מדוע לעיתים ההורים שלנו מציבים בפנינו ציפיות שבהן אנו לא יכולים לעמוד? והאם ניתן לייצר ציפיות בריאות ומקדמות?