דליק בשיחה נוסטלגית על הפער בין הדמות הציבורית הנערצת שהיה בעברו לבין מי שהוא כיום, על מחירי ההצלחה שהובילו את כל הדרך לעולם הבודהיזם ועל הקשר המיוחד בין החיים והמוות
עד כמה ביקורת חשובה להתפתחותנו? לעתים, כשמוציאים אותנו מאזור הנוחות זה לא נעים, ולרוב אנו מנסים להיאבק בזה. אך פעמים רבות לאחר שאולצנו לצאת אנו מבינים בדיעבד עד כמה זה היה חשוב לצמיחה שלנו כבני אדם. כיצד בכל זאת נוכל למנף את תהליך הביקורת מבלי לקחת ללב?
