כדאי להקשיב גם:
מצב רוח ירוד אופף כל אחד מאיתנו מדי פעם. מעין מסך ערפל שיורד על התודעה, ומונע מאיתנו לראות או לחוות את המציאות כפי שהיא. מה מאפיין מצב רוח ירוד שכזה? מהם הטריגרים הנפוצים המובילים אליו? וכיצד נוכל לבחון אותם באופן אובייקטיבי, ולעזור לעצמנו לראות את קרני השמש שמבעד לערפל?
כיצד אנו מחליטים מה חשוב לנו ברגעי משבר? "תסמונת שטוקהולם" מתארת מצב בו הקורבן רוחש חיבה לדמות הפוגעת ולעיתים אף מתאהב בה. סיטואציה כזו משנה את כל אמות המוסר והערכים, ויוצרת מצב בו מחוות קטנות של אדיבות, כמו מתן אוכל, מעוררות תגובה של הוקרת תודה על מתנת החיים. מי קובע מה באמת חשוב לנו? והאם כל החלטה יומיומית נשענת על הצורך לשרוד?