כל אחד ואחת מרגישים את זה לפעמים – חסר שהוא תחושה, ששייך לדברים שהיו לנו פעם, או לדברים שרצינו שיקרו ולא קרו, או לדברים שאנחנו מרגישים שבהם אנחנו כביכול ״פגומים״. מה עושים עם הבור הזה שיש לנו בנשמה? ממלאים? מדחיקים? או חיים אתו ומשקים שתילים אחרים. ״המניע״ יענה לכם על זה.
