יציאה לחופשי

כל יום בדרך הביתה – שעה של מוזיקה מעולה בעריכתה ובהגשתה של גלית גורא-עיני

‎והפעם, המיקום המדוייק של אמצע העולם. ותהילים? ע״ב. ומוסיקה? פלא מציית לפלא. ואלוהים? איתנו. ויופי. ושבת שלום. וטפו עלינו

לאורך ההיסטוריה, סמל הסטטוס הגבוה ביותר היה פנאי: האפשרות שלא לעבוד. היום, לעומת זאת, נראה כי עיסוקים הם האינדיקציה למעמד גבוה, ומרבית האנשים מתהדרים בכך שהם "עסוקים". איך הפכנו מאנשים בעלי יכולת עבודה מוגבלת, לכאלה שמנסים לצלוח כמות עבודה אינסופית שממשיכה איתנו הביתה? ואולי אנחנו בעצם נהנים מהיותנו עסוקים ומנסים לשמר את הסטטוס