כדאי להקשיב גם:
איזה קשר עדין עובר בין הערך העצמי שלנו, ובין אהבה וחופש הבחירה? ההתעסקות היום יומית בשאלות כגון "האם יאהבו אותי? או "האם אני בעל ערך?" מוכרת לרובנו. מעין מרוץ יומיומי אל עבר ההכרה והאישורים מהזולת: אישור מהבוס על ההצלחות שלי, אישור מבני הזוג שלנו, אישור מההורים שלנו, ועוד. עד כמה רחוק נלך כדי לחפש את האישור מבחוץ? ואיך מתחבר לכל העניין הסיפור המוכר של "אליס בארץ הפלאות"
לאורך ההיסטוריה, סמל הסטטוס הגבוה ביותר היה פנאי: האפשרות שלא לעבוד. היום, לעומת זאת, נראה כי עיסוקים הם האינדיקציה למעמד גבוה, ומרבית האנשים מתהדרים בכך שהם "עסוקים". איך הפכנו מאנשים בעלי יכולת עבודה מוגבלת, לכאלה שמנסים לצלוח כמות עבודה אינסופית שממשיכה איתנו הביתה? ואולי אנחנו בעצם נהנים מהיותנו עסוקים ומנסים לשמר את הסטטוס