אמדאוס

הרגשות המניעים אותנו הינם שחקני מפתח בחיינו. נהוג לחשוב שאת מלוא המאמצים אנחנו משקיעים בהרחבת נפח האושר והשמחה, ובכל זאת, מדי פעם אנו מייצרים עצב באופן יזום. מסתבר שכמו לפחד, לדחייה ולמתח – גם לעצב יש תפקיד הישרדותי משמעותי. מדוע העצב הוא חיוני לצריכה? כיצד הוא מניע אותנו לפעולה? ואיך דווקא העצב יכול לעורר בנו מוטיבציה

שעתיים של מוזיקה מקומית חדשה שתזרים לנו כח ושמחה

מהי טראומה? האם אנו ממהרים להשתמש במונח הזה? איך נתבונן עליה ברמה ההוליסטית?