בעזרת השם

והפעם חנוך לוין, הרב אברהם טברסקי והגששים יוצאים לדוג. על הסירה ממול באים מולם ליליאן בארטו, פרופסור קרסו ודורון שפר ומראים להם את ויקרא י״ז. ואלוהים? איתנו. ויופי. טפו עלינו

יש מושג מעניין במסגרת לימודי ימימה, שנקרא המתנה. להמתין. אבל בניגוד למה שעולה מיד לראש, זה לא עניין פאסיבי, זה מקום שמבקש להבין את הברכה בלראות מה טומן הרגע הזה. אז מה זה בעצם המתנה? ולמה זה רלבנטי לימים האלה?

האם החברה הישראלית עצמאית? מהי תודעה עצמאית ואיך מטפחים אותה? וגם – האם ה"זום" כאן להישאר או שהוא יחלוף עם החזרה לשגרה?