"…ושיריי, אף הם ארורים, עדיין לא פורסמו, וכמדומני, לא יפורסמו לעולם… ואני נפשי מרה עלי, פחד אחזני, עגמומיות, יגיעת בשר. הבל הבלים. אוי, קשה. עוברים עליי בזה אחר זה ימים מתים, שאינם מותירים בי עקבות. בי ומסביבי. אלפי התחייבויות פעוטות, אך טורדניות, אוכלות אותי כזבובים. והיכן המוצא? והרי, דומני, עדיין לא זקנתי. אחרים בגילי רק מתחילים".

חוטא והמתחרט שלך,
ח.נ. ביאליק