כדאי להקשיב גם:
רפרטואר הכאב נרחב ביותר, החל מלדפוק את הזרת ברגל של שולחן, דרך שברון לב, פרידה מאהוב או אהובה, כאב ראש, כאב גב, ואפילו כאב שהוא קצת נעים. ועדיין אנחנו חולמים על חיים נטולי כאב. למה?
כיצד חלון זמן לעצמנו מאפשר לנו להתחבר לקול הפנימי? מגיל צעיר אנו לומדים את אומנות המשחק הקבוצתי: כיצד להתנהל בחברה, להקשיב לרצונותיהם של אחרים ולהתאים את עצמנו אליהם. כאשר מופר האיזון העדין בין המניעים הפנימיים והחיצוניים, הקול האישי שלנו מושתק על ידי לא אחר מאשר – אנחנו. איך נוכל לשקם את מערכת היחסים עם הרצונות שלנו? ובאיזו דרך נצליח לשמור על הרמוניה עם הסביבה ועם עצמנו?