הקול בראש

והפעם התכנית הולכת לים. ובאה ממנו. לא לפני שהיא מורחת קרם הגנה על שלום חנוך ויהונתן גפן. ומבקשת מאבא סיפור על אנגלברט האמפרדינקט, שמגלה לאלוהים, שאני מאוהב בבחורה מבת-ים של דמעות. אברהם חלפי לא מבין אותי. בדיוק כמו שראוי, בזמן שמטפסים על הר נבו, עם מקהלת נלסון מנדלה הטובה והמיטיבה. ואסקימו לימון מבליחים כמושב לצים ברקע ונעלמים במרחק. ואלוהים רואה הכל. כולל את הגלים של ים השיבולים, שזזים לפי הקצב של פרנק אושן, ג׳יי-זי וקניה ווסט. ולכבוד הפרק האחרון של ויטק תשע, לוגמים קצת וויסקי וסודה דרך חור בדלי. וכל השאר שבת שלום. והללויה. יופי. טפו עלינו.

האם שעמום זו חוויה שלילית? האם צריך כל הזמן למלא את החלל הריק? נעמה ודליק משוחחים על טבעו של השעמום.

הפעם, שני אנשים ילכו מכות על אישה וכך גם המלך והמוסר של הממלכה. ומוסיקה?. קמה. יופי. טפו עלינו