נס על הקרח

והפעם נעה וגנר משתוררת. ותהילים? נ״ב. ומוסיקה? פלא מלפף פלא. ואלוהים? איתנו. ויופי. טפו עלינו

והפעם, המוניסיממון ולא פחות קונפוציוס. וזלדה מחביאה בתוך קמטיה שלוש רוכלות. ומוסיקה? פלא מתכופף עם פלא. ואלוהים? איתנו. ויופי. טפו עלינו

שפע הוא אחד המאפיינים המרכזיים של העת הנוכחית, והוא עוטף אותנו בתחושה מתעתעת של חופש בחירה: מצד אחד, עם גודל ההיצע גדלה גם יכולת הבחירה, ומצד שני, היכולת לסרב לשפע הולכת ומיטשטשת. מתי מדובר בבחירה אמיתית, ומתי אנו נשבים בנוחות ומוצאים עצמנו בכלוב של זהב? והאם הימנעות מבוקרת היא המפתח להוקרת תודה על מה שיש?