ב-1995, דרום אפריקה ניסתה להשתחרר מכבלי האפרטהייד ולבנות לעצמה עתיד חדש ומשותף. מי שלקחה את המשימה הייתה נבחרת הרוגבי הלאומית, שרצתה לגייס את הקהל המקומי ומצאה את עצמה כותבת סיפור חדשה לאומה שלמה.
אגוצנטריות הוא שלב התפתחותי מוכר וחיוני המאפשר לנו לגבש זהות נפרדת וייחודית. אך השחרור מאותה הסתכלות אגוצנטרית חשוב לנו באותה המידה כמו התפתחותה. מדוע חשוב לעיתים לשים את עצמנו בצד? כיצד נוכל לשפר את חוויית המציאות היומיומית שלנו? והאם באמת ניתן להשתחרר מהאגוצנטיריות רק בגיל 60
