פרשת ויחי

בין ״אחרי הכל את שיר״ ל״לחיות את החיים אחורנית״ – גוטליב, ברובינסקי והאורח-חבר דידי ארז מעבירים אותנו שעתיים של שאלות לא קיומיות, שיח רוח, קונטרבס חי באולפן וחיוך בלתי פוסק

הוא היה חבר טוב, מה שלצערי, אי אפשר היה לומר עליי. ניצלתי את הרגישות והפגיעות שלו והפכתי אותו לשק של חבטות מילוליות. כל זה כמובן נבע מהעובדה שבעצמי הייתי ילד כאפות וחיפשתי לעצמי ילד כאפות משלי… מכתב על חטאי ילדות ושתי נפשות שמחפשות מחילה וכפרה.

אורלי אדלר מתבוננת ממעוף הציפור על מיומנויות החיים.והפעם – היאחזות. מוזמנים להרחיב על ידי קריאת הכתבה: "החופש שבשחרור תולדות חיינו – האם אנחנו נאחזים ב'אני' הישן שלנו או של אחרים, ומדוע?"