תהילה בר-יהודה

מזה זמן ממושך אני עוקב אחר פועלך בעניין רב ובסלידה גוברת, נדמה שתמיד הסתובבת בינינו, מצית ויכוחים, מדליק חמומים, מבעיר את הגזרה ובסך הכול עושה רק רע. לפיכך אני נאלץ לבשר לך, בצער לא רב וביגון לא קודר, שאני משחרר אותך מתפקידך לאלתר ומפטר אותך מהיום להיום מתפקידך האיום. האיש עם המכתב, והפעם עם מכתב לשד העדתי.

סתם יום של חול בפה זה טוב, עם מוזיקה שמתאימה ליום שכזה

איך ניתן להכין את הילדים לחזרה לשגרה כאשר שלנו לא ברור מה צפוי לקרות? איך מתמודדים עם רגרסיה ולקיחת אחריות בתוך חוסר הודאות? ואיך משיבים את הגבולות והסדר?