והפעם הדרינקים על יעקב שבתאי. והסיגריות על מאיר אריאל. ודני ליטני על יענקל׳ה רוטבליט. ואסי דיין מחלק קשים. והמשיח חוזר הביתה. כמו סלאח שבתי. ואלוהים? איתנו. ויופי. וטפו עלינו
פדרו אלמודובר באחת היצירות הנפלאות שלו, שילוב של דמויות אנושיות עלובות ומרהיבות בעת ובעונה אחת, אסתטיקה קולנועית ייחודית צבעונית ונדירה, ולא פחות חשוב פסקול בלתי נשכח יפהפה ומרגש
