אילן לורנצי

כל יום בדרך הביתה – שעה של מוזיקה מעולה בעריכתה ובהגשתה של גלית גורא-עיני

הוא היה חבר טוב, מה שלצערי, אי אפשר היה לומר עליי. ניצלתי את הרגישות והפגיעות שלו והפכתי אותו לשק של חבטות מילוליות. כל זה כמובן נבע מהעובדה שבעצמי הייתי ילד כאפות וחיפשתי לעצמי ילד כאפות משלי… מכתב על חטאי ילדות ושתי נפשות שמחפשות מחילה וכפרה.

למה אנחנו כל הזמן משווים את עצמנו לאחרים? והאם הדשא של השכן באמת ירוק יותר? דנה דבורין ואמיר פרי מנסים להבין.