קוראים לו לונלי פלג, הוא בן 32 והוא כבר היה ב-120 מדינות במהלך 12 השנים האחרונות. המירוץ שלנו, זה שכולם משועבדים לו, לא נוגע לו. אין לו חפצים, אין לו רכוש, אין לו יציבות כלכלית, אין לו זוגיות קבועה, אין לו ארבעה קירות לחזור אליהם בלילה, אבל יש לו חופש, יש לו זיכרונות, יש לו חברים בכל העולם ויש לו ידיעה ברורה ש-95% מהאנשים הם טובים. רגע לפני שהוא ממריא שוב, הוא הגיע לטוויסט בעלילה
אתם נעלבים בקלות? למה קשה כל כך למחול על עלבון? למה זה כל כך מקפיץ אותנו? כביכול אנחנו נעלבים בגלל משהו או משהו, אבל זה תמיד יושב על עניין יותר מהותי, ננסה לפצח את זה ביחד
