כל יום מחדש – 18.10.23

והפעם בית הערבה משקיף אל בית חלומותיי, אשר צופה היטב על נהרות בבל מחד, ואל בית מאוויו של סלאח מאידך. ואכזבות. והגשמה. ואלוהים. ויופי. טפו עלינו

רונה שפריר ליוותה את המשוררת והמדענית מאיה ויינברג, בין עטלפי פירות שהם היצורים הכי חברתיים ומענינים בעולם לבין הפואטיקה של החיים והמוות. סיבוב עוצר נשימה, תרתי משמעי, ושיחה שלוקחת את השומעים אל השאלות הגדולות של הקיום האנושי

"שבילים נבלעים אל תוך היער
המון זרועותיו, של אלוה ירוק" (צביה ליטבסקי)

הדס עם שירה בגוונים של ירוק.