'מר פלומר' מאת איטאלו קאלווינו הוא מסע פילוסופי של אדם המנסה לפענח את סודות היקום דרך התבוננות דקדקנית בפרטי היום-יום, החל מגלי הים ועד לתנועותיהם של בעלי החיים.
הספר "שבחי האיטיות" מאת סטן נדולני משתמש בסיפורו של חוקר הימים ג'ון פרנקלין כדי לבקר את האובססיה המודרנית למהירות וליעילות
"החתרנים" מאת ג'ק קרואק נחשב לתעודת הזהות של "דור הביט" בשנות ה-50, ומתאר את מרד הצעירים בערכי החלום האמריקאי והבורגנות לטובת חופש מוחלט
הספר "חיי פאי" מאת יאן מרטל הוא משל פילוסופי עמוק העוסק בכוחה של האמונה ובחשיבותו של הסיפור בחיינו. העלילה עוקבת אחר פאי פאטל, נער הודי שגדל בגן חיות בבעלות אביו, ומוצא את עצמו כניצול יחיד מספינה שטבעה בלב האוקיינוס השקט.
הספר "סיפורים אחרונים" מאת ריימונד קארבר עוסק בחייהם של האנשים השקופים באמריקה, המתמודדים עם חלומות שבורים והתמכרויות. קארבר, שזכה לכינוי "משורר הצווארון הכחול", הפך לגיבור תרבות בזכות כתיבתו הריאליסטית והחשופה.
"אבל יפה" מאת ג'ף דייר הוא מחווה ליצירותיהם וחייהם המורכבים של ענקי ג'אז כמו לסטר יאנג וצ'ט בייקר. הספר כתוב בסגנון פואטי המדמה אלתור מוזיקלי, ומתמקד בבדידות, בכאב ובהתמכרויות שליוו את הנגנים בדרכים ובמועדונים. דייר מדגיש כיצד המוזיקה המופלאה נולדה דווקא מתוך חיים של חיכוך וקושי, ומתאר את הג'אז כצורך תמידי בהתחדשות ויצירת קול ייחודי בכל לילה מחדש.
"אדם הראשון" הוא רומן אוטוביוגרפי חשוף של אלבר קאמי, שפורסם שנים רבות לאחר מותו בתאונת דרכים ב-1960. הספר משחזר את ילדותו הענייה באלג'יריה כיתום מאב, ומדגיש את תפקידו המכריע של המורה לואי ז'רמן, שזיהה את כישרונו של קאמי וסלל עבורו את הדרך ללימודים ולהצלחה עולמית. דרך הטיוטות הגולמיות והמכתב המרגש שכתב קאמי למורו מיד לאחר הזכייה בפרס נובל, נחשפת אישיותו האצילה של הסופר, המאופיינת ביושר פנימי עמוק ובהכרת תודה עמוקה לשורשיו.