והפעם נורית תזרוק התפוח ליד רקפת קטנה וניסים אמון לא ילך לשחק עם ילד אחר וצרויה להב תגיע עם נץ וערן סבאג יספר לנו סוד. ותהילים? כ״ב. ואלוהים? איתנו. ויופי. טפו עלינו.
עד כמה ביקורת חשובה להתפתחותנו? לעתים, כשמוציאים אותנו מאזור הנוחות זה לא נעים, ולרוב אנו מנסים להיאבק בזה. אך פעמים רבות לאחר שאולצנו לצאת אנו מבינים בדיעבד עד כמה זה היה חשוב לצמיחה שלנו כבני אדם. כיצד בכל זאת נוכל למנף את תהליך הביקורת מבלי לקחת ללב?
