כדאי להקשיב גם:
האם חשיפה לקהל משפיעה על החלטות שאנחנו מקבלים? אולי מבלי ששמנו לב, כמו לילדי פלא ולשחקני קולנוע גם לנו יש בעצם קהל עוקבים. הוא בטח לא גדול כמו שלהם אבל הוא מתבונן בנו כמעט בכל רגע נתון ובאופן תת מודע משפיע עלינו ועל טיב הביצועים שלנו. מתי אנחנו חושפים את עצמנו ומתי לא, וכיצד זה משנה את התנהגותנו?
כיצד חלון זמן לעצמנו מאפשר לנו להתחבר לקול הפנימי? מגיל צעיר אנו לומדים את אומנות המשחק הקבוצתי: כיצד להתנהל בחברה, להקשיב לרצונותיהם של אחרים ולהתאים את עצמנו אליהם. כאשר מופר האיזון העדין בין המניעים הפנימיים והחיצוניים, הקול האישי שלנו מושתק על ידי לא אחר מאשר – אנחנו. איך נוכל לשקם את מערכת היחסים עם הרצונות שלנו? ובאיזו דרך נצליח לשמור על הרמוניה עם הסביבה ועם עצמנו?